או: הגיגים על פתרונות אפשריים כדאי לקרוא קודם את הצגת הבעיה ברשומה הקודמת. אני המורה המעצבנת. זו שמזכירה כל פעם מחדש שאני מצפה שיגיעו לשיעור שלי מוכנים ללמידה. אני מפגינה אדישות למצוקה כשהם מדווחים ששכחו את הספרים והמחברות בבית ומבהירה שאני מצפה שיעשו את כל המטלות עם או בלי הציוד. זה לא כי לא אכפת […]
הפרעת קשב מערכתית #2 Read More »
יש משהו חצוף בצורה יוצאת דופן בכיעורה בתלונות על החלוקה האוניברסלית של סיוע שמתכנן ראש הממשלה. מבקשת להזכיר לכל מי שחושב שהוא ממש מסכן, שיכול להיות שחוץ ממנו עוד אנשים צריכים עזרה, גם אם הם פחות קולניים בקשר לזה. מבקשת עוד יותר מכך להזכיר לכל מי שלא משלם עכשיו מיסים, ועוד יותר למי שלא שילם
קלקלת המיסים ושיח הזכויות Read More »
(אין אמל"ק. דמוקרטיה זה גם לקחת אחריות ולקרוא יותר מכותרות לפעמים) השתתפתי היום בכנס אקדמי. הנושא לא חשוב. מה שחשוב הוא הערה, שאני שומעת בימים אלו כמעט בכל כנס מהסוג הזה, על המורכבות של הדמוקרטיה. בגדול, האמירה היא שההחלטות שצריך לקבל במאה ה21 הן מורכבות מאד. והציבור, מה לעשות, לא באמת יודע מה טוב בשבילו.
מניפסט דמוקרטי מקוצר Read More »
הכלל: פגיעה בחירותו של אדם היא עוול מוסרי שדורש הצדקות מוסריות מסדר גודל גבוה יחסית. לכל הפחות יש להפגין ערך גבוה שקיבלה החברה בנוסף להצדקה לפגיעה בפרט הספציפי (נגיד, כי הוא אשם בבעיה שיש לטפל בה). ככל שהצדקות אלו נמוכות או חסרות, כך גובר חוסר המוסריות של הפגיעה – גם אם המטרה המוצהרת שלה היא
אני אוהבת להיות אמא. אני חושבת שזה מצמיח ומחזק אותי כאשה. למרות הקשיים הגדולים, חוסר הביטחון האינסופי והידיעה הברורה שאני עושה טעויות הרות גורל שיצלקו את הילדים שלי לנצח – אני אוהבת את זה. זה האתגר הכי מדהים שאני יכולה לדמיין לעצמי. ואם התהליך הזה יעזור לילדים שלי להפוך למבוגרים מתפקדים ומאושרים אז מבחינתי –
הפמיניזם שלי, קוים לדמותו Read More »
