הבלוג הזה הוא בראש ובראשונה פרוייקט של מחקר ושל כנות.
כנות היא עסק מורכב. זה הרבה יותר קל להחליט שמשהו הוא "נכון" מאשר להודות שיותר נוח לנו להאמין שהוא כזה.
כאופוזיציה נצחית, שמאתגרת כל פוזיציה, באמת רק כי היא שם, הגעתי במרום שנותי הלא-גבוה לכמה מסקנות ראשוניות לגבי טבע האדם והעולם שאני משתדלת במיטב יכולתי לחלוק. אני עושה את זה גם מתוך אמונה שהידע אולי יועיל לאנשים אחרים אבל גם במחשבה שיהיה לי יותר קל אם עוד אנשים יחשבו כמוני.
אני שונאת את הביטוי "האמת שלי" כי מטבעה, אמת היא אובייקטיבית. אבל ידיעת האמת האובייקטיבית היא עסק מאד מאד מורכב. וכל הכלים שיש לנו לניתוח הזה, הם סובייקטיביים בהגדרה. בשונה ממה שהבטיחו לנו הפילוסופים היוונים, המוח שלנו לא באמת כלי אידאלי למציאת האידאות האולימטיביות.
ככל שאני מקווה להשאר נאמנה לפרוייקט הכנות, יש כמה כיוונים שברורים לי כקירוב הולם של המציאות:
חברתית:
ראוי שתנתן לאנשים (בוגרים) החירות לקבל החלטות עבור עצמם. גם החלטות מחורבנות שפוגעות בהם. אם לצטט את אחד הסרטים הגרועים ביותר עלי אדמות: you cant take away peoples right to be assholes. כדאי שנעצב את המערכת באופן שיתמרץ אותם לא להיות. אבל אין לנו באמת דרך להכריח אותם שלא עושה יותר נזק מתועלת
הגבול של הרעיון הזה (כי אין מוחלטים, וזה המוחלט היחיד שלי) הוא פגיעה אפשרית של האנשים האלו באנשים אחרים.
איך בדיוק משרטטים את הגבול הזה – זו שאלה פוליטית גדולה מאד.
ילדים למטרות הדיון הזה (ולמטרה זו בלבד), הם לא "אנשים" אלא "אנשים בהכנה". צריך להגן ולשמור עליהם וללמד אותם איך לקבל החלטות בצורה נכונה. אבל הם לא יכולים ולא צריכים לקבל אותן לבד. זה עושה להם נזק כשנותנים להם להחליט לבד מוקדם מדי.
פסיכולוגית:
האדם והדבר היחיד שעליו יש לי שליטה, שאותו אני יכולה לשנות, הוא אני עצמי. אי אפשר וממש ממש לא כדאי לנסות לשנות את המציאות. זה לא רק שהיא רבודה ומורכבת מדי – זה שהשינוי החיצוני לא יועיל לי מכיוון ש-
החיפוש אחרי האושר הוא האויב הכי גדול של עצמו. סיפוק הוא תוצאה של התמודדות עם קושי הרבה יותר משהוא תוצאה של הצלחה. זה עוד יותר נכון כשההצלחה באה בקלות.
אין שום צורך לחפש את הקושי. הוא קיים והוא בא לבד לכל אחד בכל מצב. אני רוצה להאמין שאף אחד לא מקבל יותר משהוא יכול להתמודד איתו, אבל ברור לי שזה לא תמיד המצב.
להיות השינוי שאנחנו רוצים לראות. חשוב וראוי שנעשה כמיטב יכולתנו כדי לייצר ערך עבור עצמנו ועבור הסביבה, המשפחה, הקהילה והעם שלנו. חשוב שננסה להשפיע לטובה על סביבתנו ושנעשה את זה מתוך כבוד לסובבים אותנו כפרטים בעלי ערך שווה (גם כשהם טועים ומטעים).
אנחנו לא מושלמים ולעולם לא נהיה. פרפקציוניזם הוא משתק. כדאי לטעות. מותר להכשל. צריך לדעת לנשום עמוק, לקום, לנער את האבק ולהתחיל מחדש. גם בפעם האלף. מי שלא נופל, לא חי.
פיסית:
גוף האדם הוא מערכת מורכבת מאד של איזונים ובלמים מיקרוסקופיים שאנחנו מבינים רק חלק, כנראה לא מאד גדול, מהם.
אנחנו חולים יותר בעשורים האחרונים. יש קשר הדוק וברור לחלוטין בין מה שאנחנו אוכלים ואיך שאנחנו משתמשים בגוף שלנו, לתפקוד או לחוסר התפקוד שלו.
אלו חדשות טובות – כי זה אומר שמרבית המחלות ניתנות לטיפול (כולל כאלו שהמדע גזר שהן כרוניות, דגנרטיביות ואין מה לעשות).
אלו גם חדשות מפחידות – כי זה אומר שמרבית הבעיות שלנו נגרמות ממשהו שאנחנו (או ההורים שלנו) עשינו. התיקון, דורש שליטה עצמית והתאמה של ההתנהגות שלנו למשהו שלא בשליטתנו – משהו שמעט מאד אנשים "עפים עליו".
בהקשר הזה יש הנחיה פסיכולוגית חשובה: אין טעם להתעסק בנזק שגרמנו כשלא ידענו. זה מבזבז אנרגיה לשווא ולא עוזר לכלום. כשלומדים משהו שיכול לעזור, מאמצים אותו וממשיכים הלאה.
תזונה וסביבה:
אנחנו זקוקים לחלבון ושומן כדי לחיות בבריאות. אנחנו חייבים לצרוך אותם כי הגוף שלנו לא מייצר אותם בעצמו. אנחנו סופגים רכיבים חיוניים מבשר בצורה יותר יעילה מכל מזון אחר. זה מוסרי לאכול בשר. ראוי שנגדל בעלי חיים למאכל ללא הסבל המושת עליהם היום.
אין דבר כזה פחמימות חיוניות. סוכר זה לא בריא. בייחוד הסוכר שמגיע ארוז בשקיות אלומיניום מרשרשות.
מזון מהיר איננו מזין. אוכל אמור לקחת זמן. אם אין זמן, עדיף לא לאכול. צום (במגבלות הראויות) זה בריא.
חיות מרעה מחדשות את הקרקע. חקלאות תעשייתית בשדות מונוקולטורה הורגת את כל החיים סביבה ומרוקנת את הקרקע מכל משאביה. המזון שגדל עליה מזין פחות. בשר בריא יותר מדגנים, מקטניות ומירקות.
מדע:
הגיון הוא כלי חשוב ובהחלט יכול להיות בריא. הוא עלול גם להיות מוטה על ידי תפיסות ואמונות שאינן מעוגנות בידע אובייקטיבי.
מחקרים מדעיים אמורים לעזור לנו להבין יותר טוב את החוקיות של העולם סביבנו. ככל שהם קיימים,חשוב להשען עליהם ולהעזר בהם לקבלת החלטות מבוססות על הבנה מדויקת של האילוצים והמגבלות שמשיתה המציאות.
מדענים הם בני אדם ולא אלים. יש להם רצונות, הטיות ומקורות מימון בעלי אינטרסים. לא כל מחקר הוא מדעי. ככל שהנחות או קביעות מדעיים לכאורה סובלים מיותר פרדוקסים וסתירות פנימיות כך פוחת ערכם המדעי. ככל שהמסקנות של המחקר סותרות צבר גדול של עדויות אנקדוטליות לא "מדעי", כך יש לבחון ביתר קפידה את נתוני המחקר ואת הלימתם למסקנות.
דעת קהל ניתנת להטיה בקלות. עובדות מדעיות לא.
דעת קהל בהחלט עלולה להטות מסקנות של מדענים עד כדי ההפך הגמור מהעובדות המדעיות העולות מהמחקר שלהם.